שתי דמעות

 

הַצִּפּוֹרִים תָּמִיד יָבוֹאוּ,

אֶל אֶדֶן חַלּוֹנֵךְ.

לְבַקֵּשׁ פֵּרוּר שֶׁל חֶסֶד,

לְבַקֵּשׁ לִטּוּף שֶׁל מַיִם.

לֹא, אִמָּא לֹא מְשַׁקֶּרֶת,

הִיא תְּלַטֵּף אֶת שְׂעָרֵךְ.

זִכְרוֹנוֹת הוֹפְכִים לְנֶצַח,

אֲנָשִׁים הוֹפְכִים שָׁמַיִם.

וְאַחֲרֵי הַכֹּל כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ רַק,

שְׁתֵּי דְּמָעוֹת בְּשִׁיר שֶׁל אַהֲבָה.

הציפורים תָּמִיד יָשוּבוּ,

בַּבֹּקֶר, בְּקוּמֵךְ.

גַּם בַּחֹרֶף יֵשׁ כָּאן שֶׁמֶשׁ

וְעוֹלָם מָלֵא עֵינַיִם.

לֹא, אִמָּא לֹא מְשַׁקֶּרֶת,

הִיא תְּלַטֵּף אֶת שְׂעָרֵךְ.

זִכְרוֹנוֹת הוֹפְכִים לְנֶצַח,

אֲנָשִׁים הוֹפְכִים שָׁמַיִם.

וְאַחֲרֵי הַכֹּל כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ רַק,

שְׁתֵּי דְּמָעוֹת בְּשִׁיר שֶׁל אַהֲבָה,

שִּׁיר שֶׁל אַהֲבָה.

ברזוליק ©