פַּעַם
הָיִיתִי לַיְלָה בִּשְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים
וְתֵל
אָבִיב נִכְנְעָה לִי לְלֹא מִלְחָמָה.
פַּעַם
הָיִיתִי צוֹדֵק בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַטּוֹעִים,
שֶׁנּוֹתְרוּ
בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם, חַסְרֵי נְשָׁמָה.
פַּעַם
הָיִיתִי הַבִּיט הֶחָדָשׁ, הַסָּאוּנְד הַבּוֹהֵק,
הַסַּם
הַמְּדֻיָּק שֶׁיְּסַדֵּר אוֹתְךָ לְפָחוֹת לֶעָשׂוֹר.
הָיִיתִי
צָעִיר וְיָדַעְתִּי הַכֹּל, אֲבָל הַגּוֹרָל הַמְּגַהֵק
כּוֹתֵב
הִמְנוֹנֵי הִתְאַבְּדוּת וּמִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בְּמָז'וֹר
פַּעַם
הָיִיתִי דִּיסְק בְּלִי קֻפְסָה,
כּוֹתֵב
שִׁירִים בִּמְנוּסָה,
חַי
אֶת הַנֶּצַח
וּמְתַעֵד
אֶת הַתְּבוּסָה.
ברזוליק
©
24.8.17
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה