פיטר פן

הלילות השקטים בעיר החמה,

עוברים כמו חלום בעיניך.

על ספסל בטיילת אתה לאט נרדם,

אז מי עוד חושב שם עליך.

כשעזבת הכל לא רצית לגדול,

לא רצית יותר לחזור.

השעה מאוחרת בשבילך פיטר פן,

מאוחר קצת לעוף אל האור.

ושוב אתה נזכר במה שאז קרה,

ידיים שנגעו בחושך וזה כאב נורא.

לא היה מי שיקשיב ולא הייתה ברירה,

אז ברחת רחוק בלי כיוון, ללא מטרה.

הבית רחוק ואתה מסתובב,

והנה עברה עוד שנה.

הקיץ עובר והחורף מציף,

מציף את החורים בנשמה.

ילדים בגילך מתכסים בשמיכה,

כשאתה מתכרבל בחלום.

על ספסל בטיילת אתה נרדם לבדך

ועף לשום מקום.

הילדות נשכחה העתיד לא חוזר,

ואין עם מי לדבר, פיטר פן.

ברזוליק