רשומות
בחצר הסגורה של בית ספר ישן,
ישן כמו החלומות שלנו.
נזכרתי כמה אהבתי
עם כל הלב, הלב השבור.
מתחת שמיים שהיו אז תמימים,
שתקנו ואז התנשקנו.
ואין לי מושג למה חזרתי
אל צומת הלב, הלב השבור.
אני הייתי סוף השיר שאף פעם לא שמעת
המבט אצלי מסגיר .
בטח ידעת לפני שעזבת,
לפני שדקרת אותי,לפני שחזרתי לעיר.
שנינו על הגשר של הכביש הראשי,
תפסנו טרמפ ונסענו.
מה בכלל חשבתי
כנראה שלא חשבתי, עכשיו זה ברור.
מתחת שמיים אפורים וגשומים
החזקנו בחלום שגנבנו.
וכלום לא נראה אז אמיתי,
רק העיניים שלך והלב שלי השבור.
אני הייתי סוף השיר שאף פעם לא שמעת
אבל אותך הוא בעל פה מכיר .
בטח ידעת לפני שעזבת,
לפני שדקרת אותי,לפני שחזרתי לעיר.
ברזוליק ©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה