כשהאמנות נרדמת

כְּשֶׁהָאָמָּנוּת נִרְדֶּמֶת כוּלָּם נִרְדָּמִים,
מְפַהֲקִים הַטִּפְּשִׁים וְנוֹחֲרִים חֲכָמִים.
הַדְּשָׁאִים נִרְדָּמִים וְהוֹפְכִים לְקוֹצִים
וּמֵעֲלֵיהֶם מַרְכִּינִים אֶת הָרֹאשׁ הָעֵצִים.

כְּשֶׁהָאָמָּנוּת יְשֵׁנָה כוּלָּם יְשֵׁנִים,
צַיָּרִים וְסוֹפְרִים, מְשׁוֹרְרִים בַּיְשָׁנִים,
יָשֵׁן שַׂר אוֹצָר עַל מִטַּת נְעָצִים
וְגַם רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה וּלְצִדּוֹ קִצּוּצִים.

יְשֵׁנִים הָרְחוֹבוֹת וּרְדוּמָה גַּם הָעִיר
וְרַק הַכְּתוֹבוֹת מֵרוּחוֹת עַל הַקִּיר.
כְּשֶׁהָאָמָּנוּת חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת בִּצְבָעִים,
הַמְּצִיאוּת נֶאֱלֶמֶת וְלֹא כֻּלָּנוּ רוֹאִים.

אֵיך הַיָּמִים הוֹפְכִים חֲשׁוּכִים,
אֵיך אֲנַחְנוּ שַׁחִים וּנְמוּכִים.
וּנְמוּכִים הָרְחוֹבוֹת וְשׁוֹקַעַת הָעִיר
וְרַק הַכְּתוֹבוֹת מֵרוּחוֹת עַל הַקִּיר.

ברזוליק ©