ואלס בארבעה רבעים

לא היו ריקודים ,לא הייתה חתונה,
הוא עזב אותה על החוף ממתינה,
כמו חלום בוער בלילות.

הזמר השיכור לפעמים מזמר:
"הוא ביקש את הכל,היא נתנה לו יותר"
כמה שקרן הירח יכול להיות.

והייתה אהבה, המון אהבה,
יש המון אהבה בעולם.
וספינות דייגים ראו מרחוק,
את שמלת הכלה באור מעומעם.

הרוח נשבה וכבר לא היה חם
ומעט לפנות ערב חזרו מהים
ולרקוד לא היה לה עם מי.

לא הייתה על החוף שום חתונה
ושום להקה בשבילה לא ניגנה,
ואלס בארבעה רבעים.

אך הייתה אהבה, המון אהבה,
יש המון אהבה בעולם.
וספינות דייגים ראו מרחוק,
את שמלת הכלה באור מעומעם.

ברזוליק ©

שפך הירקון

הלכתי לרידינג למצוא קצת מילים,
כוכבים בלי שמות, לילות בלי פנים.
תמיד בלילה, נזכר בך בחלום,
רוקד איתך, צמוד כל כך, בשפך הירקון.

עזבתי אותך אולי לחמש דקות,
אחר כך חזרתי רק לך לחכות.
שכבנו בבוקר, האור כבר בחלון,
ממש עוד מעט, אני ואת, בשפך הירקון.

כל שיר שאכתוב לך הוא שיר בהמשכים,
כל רגע אתך רגעי אך נצחי.
אישה היא אישה ולא ,היו לי המון,
קרוב כל כך ,נשארתי איתך בשפך הירקון.

מחפש אותך,
גם כשאת כאן לצדי.
מחפש אותך,
מחפש אותך תמיד.
מחפש אותך,
גם כשאת כאן לידי,
מחפש אותך המון...

מילים : ברזוליק
לחן,עיבוד ,נגינה וביצוע:  יאיר זיו

חומר מתכלה

מי הפך את השנים לחומר מתכלה,

מי נגס בזיכרונות ואחר כך התפלא.

אני אינני ים ולא נותר לעד מלא,

מה עוצר לי את הדרך, מי מסתיר ומי מגלה.

כל אחד יכול לראות,

אך מי רוצה להתבונן .

כל אחד יכול לחיות,

אך מי מוכן להסתכן.

ממה עשוי הזמן, אור גנוז של כוכבים -

מאהבות, מחרטות,מהרחוקים - מהקרובים .

אני רוצה לתת הכל, אך שום דבר איני מביא

מה ממשיך אתי ללכת, מה אובד במרחבים.

כל אחד חייב לטעות,

אך מי מוכן גם לשלם,

מי שבתוכו מוכן

על החלום להלחם.

כל אחד יכול לראות,

אך מי רוצה להתבונן .

כל אחד יכול לחיות,

אך מי מוכן להסתכן.

ברזוליק ©

פעם ראשונה

אֲנִי נִשְׁאַר נֶאֱמָן רַק לְיָרֵחַ, רַק לַכּוֹכָבִים, רַק לְעַצְמִי,
רֶגַע טִפֵּשׁ וְרֶגַע יוֹדֵעַ הַכֹּל.

אֲנִי תָּמִיד מְסֻמָּן בָּאֲוִיר הַקֵּיצִי, בְּאוֹר יוֹמְיוֹמִי ,
רֶגַע אוֹהֵב וְרֶגַע שׂוֹנֵא בַּגָּדוֹל.

אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם,
אֲנִי מְנַסֶּה לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה.

יוֹתֵר מַדֵּי מָחָרכָּך, יוֹתֵר מַדֵּי בֵּינְתַיִם,
אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

אֲנִי בּוֹגֵד בַּמֶּה שֶׁהֶאֱמַנְתִּי, שׁוֹכֵחַ מַהוּ שְׁמִי
וּמִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה מוּל רָקִיעַ כַחוֹל.

פֹּה וְשֵׁם הִסְתַּכַּנְתִּי וְצָלַלְתִּי עָרוּם אֶל חֲלוֹמִי.
פֹּה וְשֵׁם הִצְלַחְתִּי, לִמְחֹל לְעַצְמִי עַל הַכֹּל.

אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם,
אֲנִי מְנַסֶּה לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה.

יוֹתֵר מַדֵּי מָחָרכָּך, יוֹתֵר מַדֵּי בֵּינְתַיִם,
אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱהֹב כְּאִילּוּ זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

ברזוליק ©

משתחרר

אני משתחרר מהצורך להוכיח,
מהרצון לנצח, מהתשוקה להגיע,
למקומות שאין לי ענין לעבור דרכם.

אני משתחרר מאנשים שחוששים לאהוב,
פוחדים להרגיש ,בוחרים לעזוב
ולא ללכת בעקבות ליבם.

אני משתחרר מחלומות שחשבתי,
שאני חייב להגשים.
אני משתחרר מהפחד המיותר ,
לא להרשים.

אני משתחרר מהטפשים שנמצאים בכל מקום,
אני משתחרר ממה  - שמפריע לחיים לנשום.
מפריע לחיים לנשום... מפריע לחיים לנשום.

אני משחרר את הגוף הכבול,
מחוסר השלמות במכירת החיסול,
של אלף רגשות שעוטפים את האשמה.

אני משחרר את הנשמה האסורה,
בין אלוהים לזמן, בין מה שטוב לרע
ומצייר את השמיים עם השקיעה האדומה.

אני משתחרר מחלומות שחשבתי,
שאני חייב להגשים.
אני משתחרר מהפחד המיותר ,
את העולם לא להרשים.

אני משתחרר מהטפשים שנמצאים בכל מקום,
אני משתחרר ממה  - שמפריע לחיים לנשום,
מפריע לחיים לנשום... מפריע לחיים לנשום.

ברזוליק ©

ימי חורף

ימי חורף כאלה עושים לי חשק ,
לשכב במיטה ולדמיין את עינייך.
ימי חורף כאלה מלאי תובנות,
עם כוסות התה וכוסאמק עליך.

ואחר כך לובש את הסוודר החם
ולבד מטייל ברחוב עגמומי.
הייתי טיפש שהפך לחכם
והחזיק ביד מטרייה חד פעמית.

ימי חורף כאלה מציפים זיכרונות
ומים קרים מרטיבים את הפוך.
קרוב אל האפס כולם קצת זונות
וכמו מי שלוליות יורדים די נמוך.

אז אחר כך לובש מעיל מרופט,
מעיל שמורכב מאוסף שקריך.
מה נאמר בסוף המשפט ?
באמת לא הרבה, רק כוסאמק עליך.

ברזוליק ©

דמעות