אהבה משעממת

      

אני נזכר עכשיו במרלין מונרו,

כותב לי מייל במחשב בנייד

ושוכבת על באמבטיה.

נדמה לי ששנינו אהבנו אותה,

ושנינו חיפשנו סימפטיה.

מישהו אמר שמישהו אמר,

שגם אצלה כבר רואים את הקמט.

שנינו שיחקנו במפת הרחובות,

של עיר שכמעט נעלמת.

אבל אני עוד ער והיא ישנה,

אני מילים והיא מנגינה,

אני אותו דבר והיא מזמן כבר שונה.

אני נזכר עכשיו במרלין מונרו,

חושבת עלי בחושך לבד,

מתמכרת לתחושת האפטיה.

נדמה לי פתאום שבסוף הנחיתה,

שנינו מצאנו סימפטיה.

מישהו אמר שמישהו אמר,

שגם אצלה כבר רואים את הקמט.

שנינו הימרנו על מפת הלבבות,

ואת שנינו אהבה משעממת.

אבל אני עוד ער והיא ישנה,

אני מילים והיא מנגינה,

אני אותו דבר והיא מזמן כבר שונה.

ברזוליק ©