פרידה

הנסיכים המנוצחים,

עוזבים עכשיו את תל אביב.

נמלטים מהגרדום,מהגורל הכי צפוי,

מהקיץ האיום ,מהשגרה שבשינוי

ואיש אינו שואל ואין איש שישיב.

הלוליינים העקשנים,

פתאום יורדים לאדמה.

הם דורשים לנשום בשטח בנוי,

מסרבים לעצום ורוצים בגלוי,

לאהוב את החיים ללא הרדמה.

ואין יותר דיבור צפוף

ושום אגרוף לא בפרצוף.

כמו הבטחה או בעיטה,

כמו אמת לאמיתה.

עכשיו כמעט זה לא משנה,

מה היה או מה יהיה.

ברזוליק ©