הִכַּרְתִּי
פַּעַם זֶבְּרָה כָּזֹאת בְּלִי פַּסִּים
וְקֶנְגּוּרוּ
אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ כִּיסִים.
רָאִיתִי
תֻּכִּי שֶׁנִּגְמְרוּ לוֹ הַמִּלִּים
וְקוּקִיָּה
יְפֵהפִיָּה שֶׁטִּפְּלָה בַּגּוֹזָלִים.
פָּגָשְׁתִּי
פַּעַם לָמָה בִּכְלָל לֹא סַקְרָנִית
וְגַם
נְמָלָה שֶׁהָיְתָה קְצָת עַצְלָנִית.
עוֹדַדְתִּי
טַוָּס שֶׁהָיָה בַּיְשָׁן וְצָנוּעַ
וְזִקִּית
סְלָעִים בַּעֲלַת צֶבַע קבוּע.
דִּבַּרְתִּי
עִם שׁוּעָל שֶׁלּא הָיָה חָכָם,
שָׁתִיתִי
תֵּה בַּחֹרֶף עִם דֹּב שֶׁלּא נִרְדָּם.
שָׁמַעְתִּי
עַל חָתוּל שֶׁרָדַף אַחֲרֵי כְּלָבִים
וְעַל
זָמִיר מֵאֶרֶץ סִין שֶׁזִּיֵּף אֶת הַתָּוִים.
אָז
אַל תַאֲמִינוּ לְכָל מַה שֶׁמְּסַפְּרִים
כֻּלָּנוּ
בְּעֶצֶם לֹא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים.
ארז ברזוליק ©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה