אָנִי מְנַגֵּן פֹּה הָעֶרֶב בִּשְׁבִילְךָ,
אֶת הַשִּׁיר הַהוּא שֶׁכִּמְעַט בִּכְלָל נִשְׁכַּח.
אֵין לִי מֻשָּׂג לְאָן, אֲבָל הַדֶּרֶךְ מַמְשִׁיכָה,
אוּלַי תָּבוֹא אִתִּי, אוּלַי בְּיַחַד נִבְרַח.
אֲנִי מְנַגֵּן פֹּה הָעֶרֶב בִּשְׁבִיל עַצְמִי,
אֵיזֶה שִׁיר אָבוּד שֶׁנִּכְתַּב כָּל כָּךְ מִזְּמַן.
אַתָּה שׁוֹאֵל "מִי כָּתַב" וַאֲנִי מוֹדֶה שֶׁאֲנִי,
וְשׁוֹאֵל אוֹתְךָ – לְאָן נִבְרַח, לְאָן?.
הַלַּיְלָה אוֹהֵב אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הוֹלְכִים לִישֹׁן,
וּמַמְשִׁיכִים לְחַפֵּשׂ בַּחֹשֶׁךְ
אֵיזֶה יִתְרוֹן.
הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ הֲכִי רָחוֹק שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַגִּיעַ,
הֲכִי קָרוֹב, הֲכִי דָּפוּק, הֲכִי פָּגִיעַ.
אֲנִי מְנַגֵּן פֹּה הָעֶרֶב אוּלַי בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ,
אֵיזֶה שִׁיר שֶׁנִּדְבַּק אֶל הַלֵּב.
אָז מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עָלָיו אוֹ עָלֵינוּ?
כִּי מָה שֶׁבֵּינֵינוּ זֶה לַיְלָה חַרְמָן וְרָעֵב.
הַלַּיְלָה אוֹהֵב אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הוֹלְכִים לִישֹׁן,
וְחַיִּים בֵּין הַהַצְלָחָה לְבֵין הַכִּשָּׁלוֹן.
הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ הֲכִי רָחוֹק שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַגִּיעַ,
הֲכִי קָרוֹב, הֲכִי דָּפוּק, הֲכִי פָּגִיעַ.
הֲכִי קָרוֹב, הֲכִי שִׁכּוֹר, הֲכִי פָּגִיעַ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה