רשומות
כשהאמנות נרדמת כולם נרדמים,
מפהקים הטפשים ונוחרים חכמים.
הדשאים נרדמים והופכים לקוצים
ומעליהם מרכינים את הראש העצים.
כשהאמנות ישנה כולם ישנים,
ציירים וסופרים, משוררים ביישנים,
ישן שר אוצר על מיטת נעצים
וגם ראש ממשלה ולצדו קיצוצים.
ישנים הרחובות ורדומה גם העיר
ורק הכתובות מרוחות על הקיר.
כשהאמנות חולמת חלומות בצבעים,
המציאות נאלמת ולא כולנו רואים.
איך הימים הופכים חשוכים,
איך אנחנו שחים ונמוכים.
ונמוכים הרחובות ושוקעת העיר
ורק הכתובות מרוחות על הקיר.
ברזוליק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה