רשומות
הנה הולך המשורר ברחוב,
מחפש לו מילים, מחפש מה לסחוב.
הוא אומר לך "תביני אותי
,אז לא הבנתי
הייתי כזה מן אנטי
רומנטי"
הנה חייל שהגיע לעיר,
מסתובב ברחובות לא שייך,לא
מכיר.
הלילה ארוך וקשה לתכנן,
אבל העיקר...הוא חייב לזיין.
הנה זונה מביטה לירח,
הוא שולח חיוך. כן, הוא לא
שוכח.
את אותם זיכרונות ששורפים כמו
תקווה,
גם היא כמו כולם חלמה אהבה.
הנה הים והנה הלילה
והנה שורה משיר שאבד.
כן, זאת המציאות והירח מלמעלה
וחייל וזונה ואני...לבד.
ברזוליק ©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה