ארץ מים

             

ושוב אני חוזר אל ארץ מים

ושוב אנחנו שניים על שפת הנחל הרחוק.

בין תעלות ההשקיה,ברחנו אל האשליה,

הכל היה ברור יותר ,הבכי והצחוק.

ושוב אני חוזר,פוקח זוג עיניים,

נושם אל הריאות ניחוח פרדסים.

בתוך העשב דומייה,מכנס קצר וגופייה

ואיקליפטוס סב ניצב בין נרקיסים.

ולפעמים מה לעשות אני פשוט צריך לראות,

אם הכל פה השתנה אני עוד מחכה לאות.

ולפעמים מה לעשות, אני מחכה לאות,

מארץ ישראל ,מהזריחות מהשקיעות.

אני אתך תמיד חוזר אל ארץ מים,

נוסע בדרכי עפר ובין שבילי שדות.

בין הגבים לשקדייה – את נשארת יפהפייה

ולפעמים אני פשוט חוזר אל הילדות.

ברזוליק ©

23.10.2007

טרמיפאדות

חיילים בטרמפיאדות ועוד מעט שבת,
יערות של אקליפטוס ואני נזכר שאת,
תמיד אמרת זה עץ אוסטרלי,
גשמים יורדים חזק בכביש החוף
ועכשיו את חסרה לי
ומתחילות בחוץ סופות החול.

כולם נוסעים הביתה, אני נוהג לאט,
כולם נוסעים אליך, האם תתני להם מקלט?
להיפרד זה די בנאלי,
גבעות כורכר הופכות לסוף.
אני מטלפן את לא עונה לי  
ומעלי עכשיו עובר מסוק.

פעם היה יותר טוב,
אולי היה יותר טוב בעבר.
ואני לא מפסיק לחשוב,
מה יהיה מחר ?.

מי יורד עייף לעמק, רק ממך נמלט,
מי עולה עכשיו גבוה, קרוב לאררט.
תמיד צריך לנהוג ריאלי
ולא לחלום על מה שאין.
אבל עכשיו את חסרה לי
ואולי עכשיו אני חולם.

פעם היה יותר טוב,
אולי היה יותר טוב בעבר.
ואני לא מפסיק לחשוב,
מה יהיה מחר?.

חיילים על יד מחסום ועוד מעט שבת
הזמן  נראה אבוד ולא זורק מבט
אולי אני סנטימנטלי
וממש לא מעשי
נרטב בגשם אוריינטלי
אבוד לעד בין פרדסים.


ברזוליק

1.12.05