ארץ מים

             

ושוב אני חוזר אל ארץ מים

ושוב אנחנו שניים על שפת הנחל הרחוק.

בין תעלות ההשקיה,ברחנו אל האשליה,

הכל היה ברור יותר ,הבכי והצחוק.

ושוב אני חוזר,פוקח זוג עיניים,

נושם אל הריאות ניחוח פרדסים.

בתוך העשב דומייה,מכנס קצר וגופייה

ואיקליפטוס סב ניצב בין נרקיסים.

ולפעמים מה לעשות אני פשוט צריך לראות,

אם הכל פה השתנה אני עוד מחכה לאות.

ולפעמים מה לעשות, אני מחכה לאות,

מארץ ישראל ,מהזריחות מהשקיעות.

אני אתך תמיד חוזר אל ארץ מים,

נוסע בדרכי עפר ובין שבילי שדות.

בין הגבים לשקדייה – את נשארת יפהפייה

ולפעמים אני פשוט חוזר אל הילדות.

ברזוליק ©

23.10.2007

עסק מצוין

מִסְתּוֹבֵב לִי בָּרְחוֹבוֹת וּמְפַנְטֵז,

שֶׁהָעִיר הַזּוֹ רוֹמַנְטִית בַּלֵּילוֹת.

כַּמָּה זְמַן נִשְׁאַר עוֹד לְבַזְבֵּז?,

הַכָּאן וְהָעַכְשָׁו תָּמִיד מָלֵא בִּשְׁאֵלוֹת.

שׁוּב אֲנִי יוֹרֵד אֶל שְׂפַת הַמַּיִם,

תָּמִיד יֵשׁ יָם, תָּמִיד עוֹבֵר נָהָר.

לֹא, אֲנְ' לֹא חַיָּב תְּשׁוּבוֹת לַקַּיִץ,

אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת, סְּתָם כָּכָה מְאֻשָּׁר.

פֹּה וָשָׁם נָפַלְתִּי, פֹּה וָשָׁם כְּבָר קַמְתִּי,

אֲבָל לָקַחְתִּי בְּקַלּוּת וְזָרַמְתִּי עִם הַזְּמָן.

פֹּה וָשָׁם שִׁקְּרוּ לִי, פֹּה וָשָׁם הֶאֱמַנְתִּי,

אַהֲבָה תָּמִיד הִיא עֵסֶק מְצֻיָּן.

פֹּה וָשָׁם אָהַבְתִּי, פֹּה וָשָׁם עָזַבְתִּי,

עָזַבְתִּי תַּ' חִבּוּק כְּמוֹ שֶׁעוֹזְבִים בַּיִת יָשֵׁן.

פֹּה וָשָׁם נִלְחַמְתִּי, פֹּה וָשָׁם הֵבַנְתִּי,

שֶׁאַהֲבָה תָּמִיד הִיא עֵסֶק מְצֻיָּן.

שׁוֹאֲלִים אוֹתִי - הַאִם אֲנִי שׁוֹמֵר,

בְּתוֹך הַלֵּב אֲרוֹן עִם אַכְזָבוֹת?

אָז מִסְתּוֹבֵב לִי עִם עַצְמִי וּמִתְבַּהֵר,

אָדָם צָרִיך קְצָת זְמַן לְמַחְשָׁבוֹת.

אָז שׁוּב אֲנִי מַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם

וְלֹא רוֹאֶה לְמַעְלָה שׁוּם דָּבָר.

בַּחַיִּים צָרִיך יָמִים שֶׁל בֵּינְתַיִם

וְלִהְיוֹת סְּתָם כָּכָה מְאֻשָּׁר.

פֹּה וָשָׁם נָפַלְתִּי...

ברזוליק ©

הייתי חוזר על הכל מהתחלה

הייתי חוזר על הכל מהתחלה,

על אותן הטעויות, שגיאה אחרי שגיאה.

על אותה התאהבות, על אותה הנפילה,

על אותו עיוורון, על אותה הנסיעה.

באמצע הלילה בלי לדעת לאן,

בלי להיות בטוח כשכלום לא מתוכנן.

נסחף עם הרגש אל מה שמסוכן,

אל מה שיפגע בי בסופו של עניין, אליך.

הייתי חוזר על הכל מהתחלה,

על כל שקר ושקר, היו שלושים וארבעה.

על כל שיר שכתבתי, על כל מילה,

באהבה שאהבתי, על כל נגיעה.

באמצע הלילה, בהתחלה של חיי,

ערום מבגדים, בסוף כל פחדיי.

נסחף אל האש שסגרה את עיניי,

אל מי שבגד בתום עלומיי, אליך.

הייתי חוזר על הכל ממש מהתחלה,

על אותן הטעויות, שגיאה אחרי שגיאה.

על אותה אהבה חסרת כל חמלה,

על אותה אהבה שהפכה לשנאה.

ברזוליק

מכנסיים למטה

חשבת שתצא מזה ממש כמו שנכנסת,
אמצע רוטשילד, יום שלישי הבנת שנתפסת.
יש המון בנות בעיר הזאת אז למה דווקא היא
ואיך זה שיורד שוב גשם, כל יום רביעי.

חשבת על רומן זמני, הקפצת את הפסטה,
בין אלכוהול לרגשות ברוטב התבוססת.
יש המון בנות בעיר הזאת, אך מי שואל אותך,
נרטבת שוב בגשם שיכור מול הזריחה.

וכל הדרך שעברת, כל הדרך אליה הביתה,
מה תפס אותך עם מכנסיים למטה,
אולי זו אהבה.

לבד כל כך על איילון כמעט שכבר נדרסת,
מתל אביב לרמת גן ורק אותה חיפשת.
אם יש אולי חיים יפים ,הם שם במיטתה
ויש לילות ואשליות ויש אמת פשוטה.

וכל הדרך שעברת, כל הדרך אליה הביתה,
מה תפס אותך עם מכנסיים למטה,
אולי זו אהבה.

ברזוליק